<h1>סמ"ק מצוריך סימן רמ"ה</h1>
<h2>דף מו.</h2>
החוטף משכון מיד הלוה שלא ברשות בית דין הרי זה גזלן אע"פ שהוא חייב לו ואין צריך לומר אם נכנס לתוך שדה חבירו ומשכנו שהוא גזלן.
קנסו חכמים לגזלנים שיהיה הנגזל נאמן על כל טענותיו ונוטל מן הגזלן והוא שיהיה מוחזק שגזלו בפני עדים כיצד הרי שנכנס לתוך ביתו של חבירו למשכנו בפני עדים ולא היה לו תחת כנפיו כלום וכשיצא ראו עדים כלים מונחים תחת כנפיו ולא ידעו העדים מה הם בעל הבית אומר כך וכך גזלת בין שאומר הגזלן מעולם לא נכנסתי ולא נטלתי בין שאומר נכנסתי למשכן כמו שאומרים העדים אבל לא נטלתי אלא כלי זה ובעל הבית טוען שנטל זה ואחר הרי בעל הבית נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כל מה שיטעון במה דברים אמורים שטוען דברים שהוא (אמר) [אמוד] בהן או שהוא אמוד שמפקידין בידו הדברים שטען כמו שמוכיח בפרק כל הנשבעין (דף מ"ו) ובפרק הכונס (ב"ק דף ס"ב) וגם טען בדברים שאפשר שינטלו תחת כנפיו כמו שהעידו העדים. — ראוהו עדים למשכן את חבירו ולא ראוהו בעת שיצא ואין נראה תחת כנפיו ובעל הבית טען כך וכך נטל אפילו אמר מעולם לא נכנסתי ומכחיש העדים הרי זה פטור ואם אמר נכנסתי ולא נטלתי נשבע היסת שלא נטל כלל והולך שאפשר שנכנס לגזול ולא גזל ואע"פ ששמעו העדים שאמר כך וכך והטעם כדאמר רב נחמן בפרק כל הנשבעין (דף מ"ו) דעביד אניש דגזים ולא עביד. היה עד אחד מעידו שנכנס ונטל כלים תחת כנפיו ואינו יודע מה הן והוא אומר לא נטלתי כלום או נטלתי בחוב הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שלא גזל שאינו מוחזק בגזלנות אלא בשני עדים. בפרק כל הנשבעין (שם) אמר רב פפא (א"ה לפנינו רבא) כשם שבעל הבית נשבע ונוטל מן הגזלן כך שומר של בעל הבית אפילו אשתו נשבעת שזה נטל כך וכך ומשלם הגזלן לא היה שם אלא שכירו ולקיטו של בעל הבית אינן נשבעין ונוטלין דבעי לה רב פפא ונשאר בתיקו. ואין הנגזל יכול לישבע שהרי לא היה בבית ואין משביעין הגזלן מפני שהוא חשוד על השבועה וכיצד עושין בדין זה בעל הבית מחרים סתם על מי שנטל מביתו שיתודה ואפילו הודה הגזלן מקצת מחזיר המקצת שהודה בה בלבד שהרי אין בעל הבית טוענן טענה ודאי.
<h2>דף מו:</h2>
הטוען את חבירו ואמר לו גזלת לי מנה אם ענהו לא גזלתי נשבע שבועת היסת כדין כל נתבע ואם הודה שגזל נ' משלם נ' ונשבע שבועת התורה על השאר כדין כל מודה במקצת שהרי לא הוחזק גזלן בעדים וכן הטוען חבירו שנכנס לביתו ונטל כלים והוא אומר דרך משכון לקחתי בחוב שיש לי אצלך ובעל הבית אומר אין לך בידי כלום אע"פ [שהודה] שנכנס שלא ברשותו הואיל ואין שם עדים שמעידין הרי זה נשבע וגובה את חובו מן המשכון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ראוהו עדים שנכנס לתוך ביתו של חבירו שלא בפני בעל הבית ונטל שם כלים והוציאן מגולין אע"פ שהבעל הבית עשוי למכור כליו אם טען ואמר דרך גזלן לקחן והלה אומר ברשותך באתי ואתה מכרתם לי או נתתם לי במתנה או בחוב שיש לי אצלך תפסתים אינו נאמן שכל הנכנס לבית חבירו שלא בפניו ונטל כלים משם והוציאם בפני עדים הרי זה בחזקת גזלן לפיכך מחזיר הכלים לבעל הבית ואין כאן שבועה שהרי העדים ראו מה שגזל ויחזיר ותובע את בעל הבית מה שיטעון ויקוב הדין את ההר ביניהם. וכן אם היה שם עד אחד בלבד ובעל הבית טוען שגזול הוא כלי זה בידו והלה אומר לקוח הוא בידי או בחובי גביתי או שלי היה ופקדון היה אצלך הרי זה חייב להחזירו הכל לבעלים בלא שבועה שאילו היה שם שני עדים היה חייב לשלם ועכשיו שאין שם אלא עד אחד חייב שבועה שכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה והרי זה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע שהרי אינו מכחיש העד וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם, כך [דן] רב אלפס בדין אחד שבא לפני גאון בעניין זה, לפיכך אם כפר ואמר לא נכנסתי לביתו ולא נטלתי כלום הואיל ואין שם אלא עד אחד והוא מכחישו הרי זה נשבע שבועת התורה שלא לקח מביתו ונפטר.
<h2>דף מז.</h2>
בפרק חזקת הבתים (ב"ב דף ל"ג) ובשבועות (דף מ"ז), מעשה באחד שחטף לשון של כסף מיד חבירו בפני עד אחד ובא החוטף ואמר חטפתי ודידי חטפתי ופסק ר' אבא להחזיר מפני שהוא חייב שבועה בעד זה ואינו יכול לישבע שהרי הודה כמו שאמר העד ואילו לא היה שם עד כלל היה נשבע שבועת היסת (שלא) [ששלו] חטף ומגו דאי בעיא אמר לא חטפתי כי אמר נמי חטפתי ודידי חטפתי נאמן אבל עתה שיש שם עד אחד צריך שני דברים אם (לטעון) [יטעון] לא חטפתי שישבע וגם יכחיש העד ואין לנו לומר מגו בעניין זה ואילו היה מכחיש העד והיה אומר מעולם לא חטפתי היה נשבע שבועת התורה שלא חטף (ברמב"ם פ"ד בהלכות גזילה) חטף ממנו מ' זהובים בפני עד והוא אומר שלי חטפתי ועשרים היו ואע"פ שאין העד יודע כמה חטף הרי זה משלם העשרים שהרי זה יודע בודאי שזהובים חטף ואילו היה שם שנים היה חייב לשלם ונמצא עוד בעד אחד מחויב שבועה ואינו יכול לישבע כמו שביארנו אמר החוטף כ' חטפתי והם שלי והנגזל אומר מ' חטף הואיל ואין העד יודע מניינם הרי זה משלם עשרים שהודה בהן שחטף ונשבע שבועת התורה על השאר שהרי נתחייב במקצת. ורבינו משה אומר (שם הלכה ט"ז) בזה שישבע שבועת היסת שהרי לא הודה כלום אלא אומר שלי חטפתי. נכנס לביתו של חבירו שלא בפניו ונטל משם כלים בפני עד אחד ואין העד יודע כמה נטל הבעל הבית אומר עשרים כלים היו בביתי והגוזל אומר לא נטלתי אלא עשרה והם שלי חייב להחזיר העשרה מפני שהוא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ואינו נשבע על השאר אפילו שבועת היסת מפני שאינו יכול לטעון על הגזלן טענת ודאי (שם פ"ה ה"א).
